פסק-דין בתיק ת"א 12520-07-09

מבוא

1. התובע, יליד 1976, עותר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל מעורבותו בתאונה ביום 18.5.07.

תמצית טענות הצדדים

2. מכתב התביעה עולה, כי במועדים הרלוונטיים התובע היה הנהג או המשתמש במשאית בעלת מ.ר 34-900-15 (להלן: "המשאית"), הנתבעת מס' 2 הייתה מעבידתו של התובע והנתבעת מס' 1 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את המשאית במועד הרלוונטי.

3. התובע טוען, כי ביום 18.5.07 עבד בחלוקת דברי מזון עם משאית השייכת לנתבעת מס' 2. לטענתו, תוך כדי הורדת מטענים מעל המשאית, ובזמן שהרכב היה מונע, הוא התכופף בכדי ללחוץ על כפתור ההפעלה של דופן ההרמה. לטענתו, החליק מעל דופן ההרמה עליו  עמד וכתוצאה מכך נפל על הארץ ונחבל בכל חלקי גופו. התובע טוען, כי עסקינן בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק.

4. לחלופין, מייחס התובע לנתבעות גם עילות תביעה נזיקיות. לטענתו, במשך תקופה ארוכה עבד אצל הנתבעת מס' 2 כנהג משאית כאשר דופן ההרמה הופעל על ידי לחיצה ידנית ישירה וזאת בהעדר שלט הפעלה מרחוק, שהיה מקולקל למשך תקופה ארוכה. התובע טוען, כי במידה שהיה משתמש בשלט הרי שלא היה נאלץ להתכופף בזמן עמידתו מעל דופן ההרמה. לטענתו, עשה זאת בשל חוסר ברירה.

5. התובע טוען, כי הוא אינו יודע ואין בידו לדעת את הנסיבות הממשיות אשר גרמו לתאונה וכי התאונה נגרמה על ידי רכוש אשר היה בשליטה מלאה של הנתבעת מס' 2 או מי מטעמה. לטענתו, אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת מס' 2 התרשלה מאשר עם המסקנה ההפוכה. ועל כן, על הנתבעת מס' 2 להוכיח, כי לא הייתה התרשלות מצידה אשר בגינה יש לחייבה.

6. לטענת התובע, הנתבעת מס' 2 התרשלה שעה שלא סיפקה לו שלט בכלל או לא סיפקה לו שלט תקין, אפשרה לו לעבוד לבדו מבלי לספק לו עוזר שיפעיל במקומו את דופן ההרמה, לא דאגה לספק לו מקום ושיטת עבודה בטוחים, הנהיגה שיטת עבודה פסולה ו/או מסוכנת, לא הזהירה את התובע מפני הסכנות הכרוכות בעבודתו, לא ציידה אותו באמצעי הגנה, הורתה לו לעבוד בתנאים מסוכנים, לא העסיקה מפקחים או מנהלי עבודה מיומנים שינהיגו שיטת עבודה בטוחה, הפרה הוראות פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה, צפתה או אמורה הייתה לצפות את התאונה ואף על פי כן לא עשתה או לא עשתה די בכדי למנוע אותה, לא ביצעה בדיקות תקופתיות למשאית ועשתה מעשים שמעביד סביר לא היה עושה בנסיבות העניין.

7. התובע טוען, כי בעקבות התאונה הוא הובהל לבית החולים פוריה שם אובחן, כי הוא סובל משבר ברצועת קרסול ימין ורגלו קובעה בגבס. התובע שוחרר עם המלצה להרמת הרגל למשך תקופה ארוכה והמשך טיפול רפואי. התובע טוען, כי בעקבות התאונה נגרמה לו נכות צמיתה וכושר עבודתו נפגע. לטענתו, טרם התאונה הוא היה בריא בגופו ובנפשו,  השתכר היטב למחייתו והיו לו סיכויים טובים להתקדם בעבודתו.

8. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד שכר בעבר ובעתיד, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, הפסד פנסיה וכאב וסבל.

9. הנתבעות מכחישות את עצם התרחשות התאונה ואת נסיבות התאונה וטוענות, כי אין עסקינן בתאונת דרכים בהתאם להגדרת המונח בחוק. הנתבעות מכחישות את הטענה, כי הנתבעת מס' 2 התרשלה או הפרה חובות חקוקות. בנוסף, מכחישות את הנזקים הנטענים וקיומו של קשר סיבתי בינם לבין התאונה. לטענתן, התאונה ו/או הנזקים אירעו בשל רשלנותו הבלעדית ו/או המכרעת ו/או התורמת בשיעור 100% של התובע אשר הפר חובות והוראות בטיחות בעבודה, פעל בניגוד להדרכה שקיבל או בניגוד להוראות, פעל על דעת עצמו, היה ער לסכנה ופעל תוך נטילת סיכון, לא עשה דבר למניעת התאונה ונהג בחוסר סבירות או חוסר זהירות. עוד טוענות הנתבעות, כי התאונה ו/או הנזקים הנטענים היו בלתי נמנעים מבחינתן ולא היה בידן למנוע אותם. לבסוף טענו הנתבעות, כי מכל פיצוי אשר ייפסק לתובע, ככל שייפסק, יש לנכות סכומים המגיעים לו לפי החוק.

10. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ונקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%.

11. בדיון שנערך ביום 29.4.10 הודיע בא כוח התובע, כי התובע חוזר בו מהטענה, כי עסקינן בתאונת דרכים. משכך, נותרו לדיון העילות הנזיקיות.

הראיות

12. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של מר עכריה מוסטפא (להלן: "מוסטפא")- אשר עבד עם התובע בתקופה הרלוונטית ושל הגב' חנין ח'טיב (להלן: "חנין")- בת זוגו של התובע. התובע, מוסטפא והמומחה מטעם בית משפט נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. בא כוחן של הנתבעות ויתר על חקירתה של חנין, בכפוף להתנגדות כללית.

13. התובע הגיש חוות דעת של ד"ר גנאיים מאג'ד ולפיה נכותו הצמיתה בעקבות התאונה הינה בשיעור של 20%. הנתבעות הגישו חוות דעת רפואית מטעמן של ד"ר קליגמן ובמסגרתה נקבע, כי נכותו הצמיתה של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור 0% וכי לתובע נכות בשיעור של 10% אשר אין קשר בינה לבין התאונה. לאור הפער בין חוות הדעת מונה, ביום 5.10.10, פרופ' ניסקה מאיר כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעת ראשונה שהוגשה לתיק, כי לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של שלושה חודשים ונכות זמנית בשיעור של 50% לתקופה של שלושה חודשים. בנוסף קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור של 10% בשל מצב לאחר שבר פטישון חיצוני אשר לא התחבר ונותר עם כאבים. בהמשך הגיש המומחה חוות דעת נוספת ובמסגרתה קבע, כי הנכות הצמיתה בשיעור 10% אינה נובעת מהתאונה בה עסקינן.

דיון ומסקנות

14. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות באשר לנסיבות פגיעת התובע, שאלת האחריות ושאלת הנזק.

15. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, מהנימוקים שיפורטו.